פסק-דין בתיק ה"פ 12758-09-10

בקשה להתיר למבקשת לראות בבאי כוחה של המשיבה, הנזכרים בכותרת פסק דין זה לעיל, מורשים לקבלת כתבי בי דין בשמה, על אף יפוי הכוח המוגבל שניתן להם.

רקע וטענות הצדדים

המבקשת הגישה נגד המשיבה, שהיא חברה הרשומה בגרמניה, המרצת פתיחה שעניינה שימוש בסימני מסחר הרשומים בגרמניה ובמדינות נוספות (אך לא במדינת ישראל). בהחלטה מיום 28/2/11 התקבלה בקשת המשיבה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 בתקסד"א, שניתן קודם-לכן לבקשת המבקשת בהחלטה מיום 12/9/10 (כב' השופטת ו' פלאוט, בסמכותה דאז כרשמת), מהטעם שהמבקשת לא הראתה כי התקיימה לפחות אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 500 בתקסד"א המאפשרות מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. לפיכך הוריתי למבקשת להוכיח כי המציאה כתבי הטענות למשיבה כדין שלא במסגרת תקנה 500 בתקסד"א. זאת מאחר וכידוע, המצאה כדין (למי שניתן להמציא לו בתחומי המדינה, או המצאה מחוץ לתחומי המדינה על פי היתר שניתן ועמד במבחן ככל שהוגשה בבקשה לביטולו) היא תנאי בלעדיו אין לכך שבית משפט ישראלי ירכוש סמכות בינלאומית לדון בתובענה נגד נתבע שמושבו מחוץ לתחומי המדינה.

ערעור שהגישה המבקשת על החלטתי מיום 28/2/11 נדחה בפסק דינו של השופט ר' אמיר מיום 16/6/11 (ע"ר 39797-03-11).

עתה עותרת המבקשת לקבוע כי המצאת כתבי הטענות לבאי כוחה של המשיבה בישראל, אשר ייצגו אותה במסגרת הליכי ביטול היתר ההמצאה והערעור על ההחלטה שניתנה באותו הליך, היא המצאה כדין של התובענה.

המבקשת טוענת כי ההמצאה כדין בשתי דרכים חלופיות: המצאה מכוח תקנה 477 לתקסד"א (המצאה לעורכי דין או למורשה), והמצאה מכוח תקנה 482 לתקסד"א (המצאה למורשה). המשיבה ייפתה את כוחם של שני משרדי עורכי דין לייצגה בהליכים מול המבקשת: משרד דרדיק גרוס ושות' מרמת גן, ומשרד וולף, ברגמן וגולר מירושלים. בתחילה לא הוצג יפוי כוח בו נרשמו מגבלות על הייצוג. כמו כן במסמכים שהוגשו לבית המשפט לא טענו באי כוחה כי הם אינם מייצגים אותה בהמרצת הפתיחה או כי הם אינם מקבלים עבורה מסמכים. כמו כן, בכתבי בית הדין שהגישו באי כוח המשיבה נטענו טענות לגוף המרצת הפתיחה, ומכך עולה באופן ברור כי הם מייצגים אותה בהליך העיקרי. רק ביום 21/3/11 המציאו באי כוחה של המשיבה למבקשת מסמך הנושא כותרת Power of Attorney בו נכתב התאריך 3/11/10 (להלן: " יפוי הכוח"), כשמסמך זה אינו יכול להיחשב יפוי כוח בשל פגמים מהותיים, תוכניים וצורניים שנפלו בו. לטענת המבקשת, הקשר האינטנסיבי בין שני המשרדים למשיבה הוכח ולכן הוכחה היותם שלוחיה של המשיבה בכל הנוגע להליך העיקרי, והמסמך שלטענת המשיבה מגביל את כוחם חסר תוקף.

עוד טוענת המבקשת בעניין יפוי הכוח כי יפוי הכוח כולל שמותיהם של 6 עורכי דין בלבד, כך שההגבלה ביפוי הכוח אינה חלה על יתר עורכי הדין העובדים במשרדי באי כוח המשיבה; נפלה טעות במספר ההליך שצוין ביפוי הכוח; המסמך אינו מאומת ונראה כי נחתם בפקס ונשלח מחו"ל, ולא פורט מעמדו של החתום עליו. מכאן שהמסמך המגביל את כוחם של עורכי הדין אינו תקף, בעוד שההתנהלות של באי כוח המשיבה מלמדים על יחסי שליחות ללא הגבלה, ומכאן שהמצאה למשרדיהם כי המצאה למשיבה כדין.

בנוסף טוענת המבקשת כי אף שיפוי הכוח שנתנה המשיבה לבאי כוחה מוגבל לטענת חוסר סמכות שיפוט בישראל, אי חוקיות ההמצאה מחוץ לתחום וארכה להגשת תגובה להמרצת הפתיחה, הרי שבדיון שהתקיים במסגרת הערעור על ההחלטה לביטול היתר ההמצאה, שהתנהל בפני כב' השופט אמיר, הצהיר ב"כ המשיבה לפרוטוקול: " הטענות שלנו נגדם הם רק על הפרת סימני מסחר רשומים. אין לנו טענות על הפרות זכויות אחרות. לא נטען טענות החורגות מזה, למרות מכתב ההתראה" (עמ' 9, שורות 8-9 בפרוטוקול), וזאת בהמשך לאמירתו כי המשיבה ככל הנראה תגיש תביעה נגד המבקשת או המפיצים שלה בגרמניה, כשהוא אומר שאין לו ידיעה על כך (עמ' 8, שורה 28 בפרוטוקול). המבקשת טוענת כי עם הינתן הצהרה זו הפכו באי כוחה של המשיבה למיצגיה לכל דבר ועניין ולגופו של ההליך, ולכן הם הכתובת להמצאה בהתאם לתקנה 477 בתקסד"א.

המשיבה טוענת כי יפוי הכוח המוגבל עומד בתוקף על ההגבלות הקבועות בו, וכוונת המשיבה העולה ממנו מפורשת וברורה באשר להגבלת שליחותם של באי כוחה, ולפיכך אין רלוונטיות לשאלת קיומם של פגמים טכניים בו. עוד טוענת המשיבה כי אם טוענת המבקשת שנפלו פגמים במסמך יפוי הכוח הרי שלגישתה באי כוחה של המשיבה אינם רשאים לייצגה כלל, וממילא לא ניתן למסור להם כתבי בית דין עבורה. כמו כן אין לראות בטענות או אמירות של ב"כ המשיבה במסגרת נושאים שעלו אגב דיון בערעור שנסב על שאלת ביטול היתר ההמצאה, כמקור או כראיה לקיום סמכויות בידי באי כוח המשיבה באותו הליך לייצגה בעניינים החורגים מההליך המוגדר לשמו ניתנו ומההגבלות המופיעות בו. עוד טוענת המשיבה כי יפוי הכוח מציין במפורש שעורכי הדין שהם מיופי-הכח על פיו אינם מורשים לקבל כתבי טענות, הודעות או כל מסמך אחר עבורם, למעט בנושאים בהם הוסמכו לייצגה ולפיכך אין לראות בהם מורשים לקבלת כתבי בי דין עבור המשיבה  בהליך זה.

דיון והכרעה

מטרת ההמצאה של כתב בית דין ראשון אינה רק להביא לידיעת הנתבע את דבר התביעה, אלא גם להחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט. לכן העובדה שההליך הובא לידיעת הנתבע אינה מספקת, במיוחד כאשר מדובר בבעל דין הנמצא מחוץ לגבולות הארץ (ראו: בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה (לא פורסם, 29/4/07)), ובמיוחד כאשר עצם סוגיית סמכות השיפוט שנויה במחלוקת.

בענייננו, יפוי הכוח שנתנה המשיבה לבאי כוחה הוגבל באופן מפורש רק להליכים הקשורים לסמכות השיפוט, להיתר ההמצאה ולהארכת מועד להגשת תגובה לתובענה, ונאמר בו במפורש שבאי כוחה של המשיבה אינם מהווים כתובת למשלוח כתבי בית דין עבורה. בעניין תוקפו של יפוי הכוח אומר כבר עתה כי לא מצאתי ממש בטענות המבקשת, ולו מהטעם שאם כטענתה יפוי הכוח אינו תקף הרי שמקל וחומר שנשמט הבסיס לסמכותם הנטענת של באי כוח המשיבה בכל הנוגע להליך, ולפיכך ברור שהם אינם מורשים לקבל עבורה כתבי בית דין. לפיכך אין בטענה זו כדי לסייע למבקשת.

בית המשפט העליון (כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר) התייחס לסוגיית הרחבתו של יפוי כוח מוגבל וקבע: " פעולתו של שלוח לפני ערכאות השיפוט חייבת להיות מעוגנת בהרשאה מפורשת (סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965), ומשניתנה הרשאה, הרי בכוחו של השולח להגבילה, ואם נקבעה הגבלה מפורשת, אין ממילא אפשרות להסתמך על ההרשאה הכללית המשתמעת כאילו מנושא השליחות, כדי להרחיב את החובה של מעבר לסייג המפורש שנקבע בהרשאה (ע"א 569/80 [1], בעמ' 82)" (ההדגשה הוספה; בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3) 221, 222 (1987). כך אין באפשרות המבקשת לראות באמירות של באי כוח המשיבה במסגרת טענות שהועלו בהקשר לשאלת סמכות השיפוט בישראל ולביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום, כמקנות להם סמכות שלא הוענקה להם מפורשות ביפוי הכוח. כוונת המשיבה ביפוי הכוח ברורה, ואי אפשרות להיתלות באמירה של שתי שורות (מתוך דיון של 9 עמודי פרוטוקול) כמבטלת כוונה זו. כוונת המשיבה נותרה ברורה כפי שהיא באה לידי ביטוי ביפוי הכוח המוגבל, שמצוין בו במפורש שהוא אינו מקנה הרשאה לקבלת כתבי בי דין.

אני ער להחלטת בית המשפט העליון ב-רע"א 1009/06 שקבע כי במקרה שנדון שם, ניהול הליכים שונים בגדרה של תובענה הוא נתון הפועל לרעת הנתבעת אף שיפוי הכוח שניתן הוגבל לעניין היתר ההמצאה; אך כבר שם אמר בית המשפט והדגיש כך: " אבהיר, כי אין בכוונתי לומר שבכל מקרה של שימוש ביפוי כוח מוגבל למטרה שונה מאשר בקשה לביטול המצאה מחוץ לתחום השיפוט, יהא בכך כדי להביא לתוצאה דכאן" (רע"א 1009/06 Cirrus Desing Corporatin  נ' ישראויאיישין בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 30/7/06)). במובחן מההליך שם, שבו הגישו עורכי הדין שטענו בשם הנתבעים הזרים בקשות שונות במסגרת התובענה כגון בקשה למתן ערובה להוצאות ובקשה לביטול החלטה למתן פטור מאגרה, הרי שבענייננו יוצגה המשיבה על ידי עורכי הדין (שהמבקשת מנסה לראותם כמורשים מטעם המשיבה לכל עניין הקשור בתובענה) רק בהליכים הקשורים לשאלת סמכות השיפוט בישראל ולביטול היתר ההמצאה. האמירה בה מנסה להיתלות המבקשת, גם אם היא מהותית, נאמרה במסגרת ההליכים להם יוחד יפוי הכוח ואין לראות בה הודאה של המשיבה או של באי כוחה בהרחבתו של יפוי הכוח, או "ניסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו" כפי שנעשה ברע"א 1009/06 לעיל.

ודוק: עיון בפרוטוקול הדיון מיום 16/6/11 מעלה כי אמירתו של בא כוח המשיבה באה במסגרת טענותיו ותשובתו לשאלת בית המשפט בדבר הפורום המתאים לדון בתובענה, ומדוע לגרמניה יש יתרון על הפורום הישראלי. בא כוחה המשיבה השיב כי סימני המסחר שהמשיבה טוענת כי המבקשת הפרה אינם רשומים בישראל, ולכן - לטענתו - היא אינה הפורום המתאים לדיון, ואין ספק שהפורומים בגרמניה ובארה"ב נאותים יותר. בהקשר זה, ובהקשר לכך שהמבקשת טענה בהמרצת הפתיחה שהמשיבה איימה בנקיטת הליכים משפטיים, באה אמירתו של בא כוח המשיבה בדבר טענות המשיבה נגד המבקשת. נמצא אפוא שהאמירה בה מנסה להיתלות המבקשת נאמרה בהקשר של שאלת סמכות השיפוט בישראל וכן בהתייחס לשאלת נאותות הפורום, שהיא שאלת-משנה שיש לה מקום במסגרת דיון בהיתר להמצאה מחוץ לתחום או בביטולו, ועל כן אין לומר שהיא חורגת מיפוי הכוח.

לא ראוי שהמבקשת, שבקשתה להיתר המצאתה נדחתה בשתי ערכאות, תנצל את ההליכים המשפטיים שנאלצה המשיבה לנקוט על מנת לבטל את היתר המצאה שניתן ושכבר נקבע שדינו להיות מבוטל, על מנת "לטמון פח" לבאי כוח המשיבה ולנצל אמירות שנאמרו במסגרת ההליך על מנת שישמשו אותה לביצוע המצאה בשיראל לאותם עורכי דין שנשכרו לשרות המשיבה רק כדי להביא לביטול אותו היתר המצאה. ההיאחזות בעורכי דין שהמשיבה נאלצה לשכור את שירותיהם רק כדי להדוף את הטענות לתחולתה של תקנה 500 לתקסד"א על התובענה, אין לה מקום.

בקשת המבקשת לראות בהמצאה לבאי כוח המבקשת המצאה לפי תקנות 477 או 482 בתקסד"א נדחית, וכן נדחית בקשתה של המבקשת לראות באמירתו של בא כוח המשיבה בדיון מיום 16/6/10 בסיס או ראייה לקיום הרשאה להיות כתובת להמצאה כדין בהתאם לתקנה 477 בתקסד"א.

המסקנה מהאמור לעיל היא כי המבקשת לא הוכיחה המצאה למשיבה שלא במסגרת תקנה 500 בתקסד"א, בהתאם להחלטה מיום 28/2/11.

העדר סמכות